עולם הרפואה האסתטית משתנה, מתפתח ומתחדש כל הזמן: תפרים שמסייעים לריפוי מהיר יותר, שתלים שמעניקים תחושה טבעית יותר ומחזיקים מעמד לאורך יותר זמן, ואפילו טכנולוגיות חדשות שיכולות להחליף חלק מהשיטות המסורתיות – כל אלה הם חלק מהשינויים שמתרחשים ממש עכשיו מאחורי הקלעים של הניתוחים האסתטיים. להלן נסקור את השימושים של תפרים ושתלים ברפואה האסתטית, נבין מה חדש בתחום, ונגלה איך לבחור נכון.
השימוש בתפרים ושתלים ברפואה אסתטית
בפרוצדורות אסתטיות רבות, תפרים ושתלים הם חלק מהדרך להשגת תוצאה מדויקת, טבעית ובטוחה. לכל אחד מהם תפקיד חשוב בתהליך:
תפרים משמשים בעיקר בסיום פרוצדורות ניתוחיות, כדי לחבר בחזרה את רקמות העור בצורה שתאפשר להן להחלים בצורה תקינה ויפה. אך לא מדובר רק ב"סגירת החתך". בחירת סוג התפר עשויה להשפיע גם על מה שיקרה אחרי סיום הניתוח: כמה מהר יחלוף תהליך ההחלמה, האם תישאר צלקת בעור, מה תהיה הנראות שלה, ואפילו האם העור ירגיש מתוח או רך. תפרים עדינים ונמסים משמשים בעיקר באזורים רגישים כמו הפנים או החזה, בעוד שבתהליכים מורכבים יותר, כמו מתיחת בטן היקפית, יידרשו תפרים עמידים שמחזיקים מעמד לאורך זמן.
שתלים, לעומת זאת, נועדו לעצב, לשחזר או להוסיף נפח לאזורים מסוימים בגוף. המוכר ביותר מביניהם הוא כמובן שתל סיליקון בניתוחי הגדלת חזה, אבל שתלים עשויים לשמש גם בניתוחים אחרים. מעבר לשיקול האסתטי, שתלים צריכים להרגיש טבעיים, להשתלב בגוף בצורה נוחה ולא לגרום לתחושת נוכחות זרה.
מהם חומרי התפרים החדשניים ביותר שיש כיום בשוק?
עולם התפרים הרפואיים עשה בשנים האחרונות כברת דרך משמעותית. אם בעבר התפרים נועדו רק לסגור את החתך ולחבר את העור בחזרה, היום הם מתוכננים בקפידה גם כדי לשפר את ההחלמה, למנוע סיבוכים ולשפר את התוצאה מבחינה אסתטית.
אחד החידושים המרכזיים בתחום הוא תפרים נספגים – כלומר, כאלה שלא צריך להוציא אותם כי הגוף מפרק אותם מעצמו. כך ניתן לחסוך כאב מיותר וביקורים חוזרים אצל הרופא, ובעיקר מתאפשר לעור להחלים בצורה טבעית יותר. בתוך קבוצת התפרים הנספגים יש כיום חומרים מתקדמים במיוחד, כמו תפרים עשויים מחומרים סינתטיים שמותאמים לקצב ההחלמה של הרקמה, ומתמוססים רק כשהגוף כבר לא זקוק להם. סוגי תפרים אחרים יכולים להיות עשויים מקולגן טבעי או מחומרים שפותחו מתאי אדם. תפרים כאלה עלולים בעתיד להיטמע בגוף בצורה כה מושלמת, עד שלא יורגשו כלל – כאילו העור החלים בכוחות עצמו.
חידוש נוסף הוא תפרים עם זיזים עדינים (נקראים גם תפרים "קוצניים"). הם לא דורשים קשירה אלא פשוט מושחלים בעור ונשארים במקומם בזכות המבנה הייחודי שלהם. היתרונות שלהם כוללים פחות משיכה בעור, פחות סימני מתיחה, ולעיתים גם קיצור משמעותי של זמן הניתוח.
גם הציפוי של התפרים השתדרג. כיום יש תפרים עם ציפוי מיוחד שמאפשר להם להחליק בקלות דרך העור בלי "לשרוט" את הרקמה. זה מקטין את הסיכון לזיהומים ולגירויים, ומשפר את הנוחות הן למנתח והן למטופל.
חידושים בתחום השתלים
עד לפני שנים לא רבות, שתלים נתפסו כאביזרים פשוטים למדי – מעין שקית מלאה בג'ל שמכניסים לגוף כדי לשנות את צורתו; אך למעשה, ובעיקר היום, מאחורי כל שתל עומדת חשיבה עמוקה על בטיחות, אסתטיקה והתאמה אישית. שתלים מודרניים מגיעים במרקמים שונים, קשיחויות שונות ורמות גמישות מגוונות – כל זאת כדי להבטיח מראה טבעי יותר, תחושה נעימה יותר, ותוצאה שתשמור על יציבות לאורך זמן.
אחת ההתפתחויות המרשימות היא שתלים בעלי מעטפת "חכמה" – כזו שמצליחה מצד אחד להיצמד לרקמות בלי לזוז, ומצד שני לא לגרום לגירוי או תגובה חיסונית מצד הגוף. יש למשל שתלים מסוגים שנחשבים לבטוחים במיוחד בזכות החספוס המיקרוסקופי המדויק שלהם, שמאפשר לרקמות "להסתדר" סביב השתל באופן טבעי, בלי לגרום להתקשחות או עיוותים.
גם מבנה השתלים עבר שדרוג משמעותי: ישנם שתלים שמיוצרים כך שיתקבל מראה טבעי בעמידה ובשכיבה, בלי קשר לצורתם המקורית (עגולה או טיפה). בזכות טכנולוגיה חדשה של ג’ל רך במיוחד, השתלים משתנים בהתאם לתנוחת הגוף, מה שמונע מראה קשיח או מלאכותי.
חשוב לזכור ששתלים אמנם נועדו להחזיק מעמד לזמן רב, אבל לא לנצח. גם אם מדובר בשתלים איכותיים מאוד, הגוף משתנה עם השנים וגם השתל עצמו עשוי להתבלות. לפעמים המטופלת עצמה משנה את רצונותיה או את מבנה הגוף שלה, ומבקשת לבצע החלפת שתלים בחזה – אם כדי לשפר את המראה, ואם מסיבות רפואיות או תחושת נוחות. שתלים חדשים מציעים כיום בטיחות גבוהה יותר, מראה טבעי יותר ועמידות רבה – כך שגם אם מחליפים, מדובר לרוב בשדרוג.
שיקולים בבחירת חומרי התפרים והשתלים
כשמדובר בפרוצדורה אסתטית, חשוב להבין שאין חומר אחד שמתאים לכולם. לכל מטופלת ומטופל יש מבנה גוף שונה, היסטוריה רפואית שונה והעדפות שונות – וכל אלה נכנסים לשקלול כשבוחרים את סוג התפר או השתל שישמש בניתוח.
ראשית, חומרי התפרים: ברפואה האסתטית, ההעדפה היא לרוב לתפרים שנמסים מעצמם בתוך הגוף, בעיקר כשמדובר באזורים גלויים לעין. תפרים כאלה עשויים מחומרים מתקדמים שמספקים תמיכה לרקמה בדיוק לפרק הזמן הדרוש להחלמה, ואז מתמוססים בהדרגה בלי להשאיר סימנים. במקרים אחרים, כמו ניתוחים באזור שמצריך חוזק ממושך, ייתכן שהמנתח יעדיף תפרים שאינם נמסים, כאלה שדורשים הסרה בהמשך – אך מספקים יציבות לאורך זמן. שיקולים כמו סוג העור, קצב ההחלמה האישי ונטייה לצלקות הם חלק בלתי נפרד מהבחירה.
שנית, חומרי השתלים: בעת הבחירה, השיקול המרכזי הוא לא רק הגודל או הצורה, אלא גם התחושה, האופן שבו השתל משתלב עם הרקמות, והתגובה האפשרית של הגוף אליו. לשם כך יש לקחת בחשבון את עובי העור, גמישותו, מיקום השתל, רמת התמיכה הטבעית של רקמת השד, והאם מדובר בניתוח ראשון או בהחלפה של שתל קיים.
בשורה התחתונה, הבחירה בתפר או בשתל היא חלק מתכנון מדויק ואישי של הפרוצדורה, שמתחיל בהיכרות עמוקה עם המטופל או המטופלת ומסתיים בתוצאה שמרגישה הכי טבעית ובטוחה שאפשר.
