אחד התחומים שמצויים כיום בחזית החדשנות הרפואית בכירורגיה הפלסטית הוא טיפול ברקמות עמוקות – אותן שכבות פנימיות שנמצאות מתחת לשכבת העור הגלויה לעין. רקמות אלה כוללות את שכבת השומן התת־עורית, שכבות השריר, פאשיה (מעטפת רקמה תומכת), ולעיתים גם כלי דם ועצבים פנימיים. אם בעבר ההתמקדות של פרוצדורות אסתטיות רבות הייתה בעור החיצוני – כלומר הידוקו או מתיחתו, מתוך תפיסה שמה שנראה לעין הוא החשוב ביותר – הרי שהניסיון המצטבר וההתפתחות הטכנולוגית מוכיחים באופן חד-משמעי שללא התייחסות לרקמות העמוקות, התוצאה עשויה להיות שטחית, קצרה טווח ולעיתים אפילו "מלאכותית" כשמסתכלים במראה.
בין אם מדובר בניתוחים באזור הפנים, הצוואר או הבטן, ההתמודדות עם הרקמות העמוקות הפכה לחלק בלתי נפרד מהתכנון הכירורגי. שילוב טכנולוגיות מתקדמות, גישות כירורגיות חדשניות והבנה אנטומית מדויקת מאפשרים כיום לטפל באזורים פנימיים בגוף באופן ממוקד, אחראי ומדויק.
מה שיש מתחת לפני השטח, תרתי משמע
מתיחת פנים היא אחת הפרוצדורות המבוקשות והמשמעותיות ביותר בכירורגיה הפלסטית האסתטית. אך בעוד שבעבר התמקדו בניתוחים אלה בעיקר בהסרת עודפי עור ובהידוק שטחי, הרי שהיום מקובל לראות את שכבת ה־SMAS (Superficial Musculo-Aponeurotic System), שהיא שכבת שריר־פאשיה עמוקה – כנקודת המפתח להשגת תוצאה טבעית ועמידה.
כיום, פרוצדורה זו בדרך כלל לא נוגעת רק לשכבות החיצוניות, אלא מתבצעת בעזרת תנועה כירורגית מדויקת גם בשכבות הפנימיות שמתחת לעור הפנים. בתלות בנסיבות כל מקרה לגופו, שיטה זו עשויה לכלול הרמה ושחרור של הרקמות העמוקות, כמו כריות שומן פנימיות, שרירים תומכים ומעטפות רקמה, והצבתן מחדש במיקומים אנטומיים שונים במקצת התוצאה שמתקבלת היא הרמונית, סימטרית ומותאמת אישית, תוך שמירה על הבעה טבעית ומניעת המראה ה"מתוח מדי" שכה רבים מבקשים להימנע ממנו.
באופן כזה ניתן לבצע הליכים דומים בגישות שונות, מהשיטות הקלאסיות ועד המתקדמות ביותר, בהתאם לגיל, מצב העור, איכות הרקמות וציפיות המטופל. בחלק מהמקרים ניתן לשלב בין מספר טכניקות, כדי להשיג גם תוצאה מרשימה וגם תהליך החלמה מאוזן.
טיפול ברפיון שרירים ושומן עמוק באזור הצוואר
הצוואר אולי נראה כמו אזור פשוט לכאורה, אבל מבחינה אנטומית הוא אחד המורכבים ביותר בגוף: הוא כולל שכבות שומן, בלוטות, כלי דם, עצבים, וכמובן – את שרירי הפלטיזמה האחראים על תנועת הצוואר. לאורך השנים, שריר זה נוטה להיחלש ולהיפרד לשני מיתרים גלויים – מה שיוצר את אותו מראה "רופס" בצוואר התחתון שמקנה לפנים מראה מבוגר או עייף.
כיום ניתן לטפל ברפיון הצוואר לא רק באמצעות הסרת עור עודף, אלא באמצעות חיבור מחדש של שרירי הפלטיזמה בטכניקות מתקדמות המבוצעות דרך חתך זעיר מתחת לסנטר. זאת במטרה להחזיר לשריר את המבנה והמתח שאבדו לו עם השנים. במקביל, ניתן במידת הצורך לשלב שאיבת שומן עדינה מהרקמות התת־עוריות או לטפל בבלוטות תת־לסתיות בולטות.
בפרוצדורות של מתיחת צוואר, מתבצעת הערכה קפדנית של מצב הרקמות בכל רובד, מהעור ועד השרירים, על מנת לקבוע מהי השיטה המתאימה ביותר למטופל או למטופלת. שיטה זו מביאה לתוצאות עדינות אך דרמטיות, ומשווה לצוואר מראה מתוח, מוגדר וטבעי.
עידוד תהליכים פנימיים באמצעים לא ניתוחיים
במקרים מסוימים ניתן להשפיע על הרקמות העמוקות גם ללא ניתוח, באמצעות שימוש בטכנולוגיות רפואיות מתקדמות. טכנולוגיות אלו פועלות על עיקרון של חימום מבוקר של הרקמות הפנימיות (בעיקר הדרמיס וההיפודרמיס), במטרה לגרות תאים פיברובלסטיים לייצור מחודש של קולגן ואלסטין, לשפר את זרימת הדם ולהוביל לעיבוי, מיצוק והתחדשות הרקמה.
בין הטכנולוגיות הרפואיות הללו ניתן למנות טכנולוגיית RF (גלי רדיו) הפועלת לעומק של עד 25 מ"מ, ומכוונת במיוחד לשכבות הפנימיות ביותר של העור; לעומתה, טכנולוגיית IPL פועלת בעיקר בדרמיס העליון והתחתון, ויעילה במיוחד לטיפול בנזקי שמש, כתמי גיל וקמטים עדינים. לעיתים קרובות משלבים בין השניים ליצירת אפקט מצטבר ואפקטיבי.
שיטות אלו לא אמורות להחליף ניתוח באופן מלא, אך במקרים מתאימים הן יכולות לדחות את הצורך בניתוח, או לשמש כטיפול משלים לאחר ניתוח כגון הרמת חזה. הן מתאימות במיוחד למטופלות או מטופלים עם רפיון מתון או בעיה נקודתית באיכות הרקמה, אשר אינם מעוניינים בשלב זה בפרוצדורה כירורגית מלאה.
שילוב בין כירורגיה קלאסית לשיטות זעיר־פולשניות
אחת מהמגמות המרשימות ביותר בעולם הרפואה האסתטית היא השאיפה למזער את הפולשנות, מבלי להתפשר על האפקט. לכן, גישות רבות כיום משלבות בין כירורגיה מלאה לבין שיטות זעיר־פולשניות, המאפשרות טיפול מדויק ברקמות עמוקות עם חתכים קטנים יותר, החלמה מהירה יותר ופחות תופעות לוואי.
לדוגמה, במקום לבצע חתכים ארוכים ונרחבים כבעבר, במקרים מסוימים ניתן לגשת לרקמות עמוקות (כמו שרירי הפנים או מבני פאשיה) באמצעות חתכים מוגבלים שדרכם מתבצעים השחרור וההרמה של הרקמות. בנוסף קיימות טכניקות של "תפרי הרמה פנימיים" הניתנים להשתלה דרך פתחים קטנים, שמספקים אפקט של הידוק ומבנה מחדש לשכבות העמוקות.
שיטות כאלה עשויות להתאים במיוחד למטופלות ומטופלים עם רפיון מתון עד בינוני, או לאלה שרוצים לשפר את המראה החיצוני מבלי לעבור הליך כירורגי מלא. שילוב כזה בין עומק ומינימליזם דורש ידע אנטומי מתקדם, ניסיון כירורגי רחב, ויכולת אבחון מדויקת של הצרכים הספציפיים של כל מטופל. עם זאת, כאשר הוא מבוצע כהלכה, הוא מאפשר להשיג תוצאה הרמונית, עדינה, עם עמידות גבוהה לאורך זמן.
סיכום
כיום ברור שאין תוצאה אסתטית טובה ועמידה באמת ולאורך זמן רב ללא התייחסות למבנים שתומכים בעור מבפנים: השרירים, השומן, הפאשיה והקולגן. טכניקות חדשניות בטיפול ברקמות עמוקות מאפשרות לרופאים לראות את מה שבעבר לא ניתן היה לראות, להגיע למקומות שבקושי ניתן היה לגעת בהם – ולפעול בהם במינימום פגיעה ובמקסימום תועלת.
