כריתת שד בעקבות מחלת הסרטן היא אחת הטראומות הקשות והנוראות, פיזית וגם נפשית, שעלולה אישה לעבור בחייה בכדי לצמצם את מימדי הזעזוע, מנסה המנתח הפלסטי לבצע תהליך שחזור מיידי של השד במהלך הכריתה.
בשחזור המיידי נעשה שימוש בשתלי סיליקון או ברקמות הגוף הטבעיות. שחזור שדיים מיידי אפשרי כשאין צורך בהקרנות לאחר הניתוח, שכן הקרינה עלולה לגרום לעיוותים קשים בשדיים המשוחזרים או במצבה הפסיכולוגי של האישה שאיננו מצדיק את לקיחת הסיכון. נוצר שיתוף פעולה מלא בין הכירורג הכללי לכירורג הפלסטי המצריך תכנון בכדי להימנע מיצירת חתכים מיותרים שיהפכו אחר-כך לצלקות. לעתים, ניתן לכרות את כל רקמת השד ולשמור את מעטפת העור ואז למלאה בשתל סיליקון, שהוא זהה לתותבת המשמשת במקרים של הגדלת חזה מטעמים אסתטיים. במקרים אחרים ניתן להשתמש בשתל שהוא בעצם מעין "מותחן-סיליקון". השתל הוא מעין שקית שהיא נוקשה יותר באזור מסוים ומחוברת לצינורית. מחדירים אותה למקום בו נכרתה רקמת השד, ודרך הצינורית מחדירים בכל פעם עוד מים פיזיולוגיים, עד שהשד מגיע לגודל הרצוי. מעטפת העור גדלה סביב השקית בדומה למתרחש בזמן הריון וכך מכינה את החלל להכנסת השתל. בסוף התהליך, מחליפים את השקית בשתל סיליקון. התהליך נמשך לרוב בין חצי שנה לשנה והוא כרוך לעיתים בכאבים ובכל מקרה בביקורים חוזרים במרפאה.
אפשרות נוספת המוצעת לנשים שעברו כריתת שד היא השתלת רקמות שנלקחו מהבטן, מהעכוז או מהגב במקום רקמת השד שנכרתה. ניתוח חזה נמשך 5-8 שעות, ובסופו נותרת המנותחת עם צלקות במקומות נוספים מלבד שדיה. השימוש ברקמות הגוף מותיר את השדיים המשוחזרים חסרי-תחושה לחלוטין, בעוד שהשימוש בשתלי ה"סיליקון 150" האנטומיים, שצורתם דומה במיוחד לצורת השד הטבעי, מבטיח שמירה על התחושה, בזכות השמירה על מעטפת העור הטבעית של השד. נפח השתל גמיש הודות לשתי המעטפות שלו – הפנימית, העשויה מי מלח (מים פיזיולוגיים) והחיצונית, העשויה ג'ל סיליקון צמיגי. יש הטוענים שבעזרת ניתוח פלסטי לשחזור השדיים הנעשה בשימוש רקמות הגוף ישנן תוצאות טובות יותר. בנוסף, אין בהם צורך ב"תחזוקה שוטפת" של סיליקון והם מבטיחים לשד "התבגרות" דומה לזו של השד השני, שבעצמו עובר לרוב תיקון במקביל לשחזור השד החולה, כדי לשמור על סימטריה.